29.12_edited.jpg

סיפורי מקרה

 

פעם ראשונה שהיא במערכת יחסים טובה?

 

כל מי שמגיעה אלי לקליניקה נכנסת לי ללב,

אבל כשמגיעה אלי אישה שבוחרת באומץ

לעשות שינוי בחיים שלה ולא מוותרת,

זה מרגש אותי במיוחד.

והתהליך שהיא עושה בדרך כלל מאוד עוצמתי.

השבוע אחרי שבעה חודשים, אני סוגרת תהליך כזה

וכולי הערכה לאשה שעשתה אותו עבור עצמה.

אישה אמיצה שהגיעה כי ידעה שהיא רוצה זוגיות,

ושמערכות היחסים הקודמות שהיו לה

אף פעם לא היו באמת טובות,

שהיא אף פעם לא הרגישה בהם שווה לבן הזוג,

ולמען האמת הן גם אף פעם לא המשיכו מעל 3/4 חודשים.

כבר מהשיחה הראשונה איתה היה ברור שהיא מגיעה

בכוונה אמיתת כדי לייצר שינוי ומוכנה להתחייב לזה,

היא פשוט הייתה רצינית..

התהליך שעברנו ביחד היה מרתק,

טיפלנו ממש באדמה שלה,

באחד המפגשים הראשונים הסתכלנו ביחד

בעזרת תהליך אנרגטי על מצב האדמה שלה,

וראינו שכבה עליונה עשירה מאוד

ושכבה תחתונה יבשה וקשה.

מתוך התהליך הזה התחילו לעלות במהלך הפגישות

אותם מקומות שלא מאפשרים לאדמה להיות מוזנת,

עלו אמונות,

עלו סיפורים מהילדות,

עלתה מערכת היחסים עם ההורים.

אנחנו עובדות עם האדמה אבל ממש לא חופרות,

כי אם חופרים המיינד משתלט,

ובתהליכים האלו המיינד בעיקר מפריע.

אחרי חודש היא פגשה משהו,

וזה נתן לנו ממש הזדמנות להסתכל על מה שעולה בלייב.

ושוב..

עלו אמונות,

עלתה מערכת היחסים של ההורים,

עלו גם סיפורים גלגולים.

והיא באומץ עשתה את העבודה והייתה שם.

שבעה חודשים אחרי היא פעם ראשונה באמת בזוגיות,

מכבדת, תומכת ושיתופית.

היא פעם ראשונה במערכת יחסים ארוכה

מסוג שהיא לא הכירה עד עכשיו,

סוף סוף משהוא טוב שמרגיש נכון.

מורידה בפניה את הכובע.

 

האם יש דבר כזה גלגול נשמות?

 

האם יש כזה דבר גלגול נשמות?

המקרה הזה לגמרי מרגיש ככה

ואם לא גלגול נשמות אז לפחות הטבעה גנטית משמעותית.

האמת היא שזה לא ממש חשוב, מה שחשוב זה שאפשר לשחרר את זה ולייצר שינוי משמעותי.

הסיפור הזה הוא על אישה יקרה שעשתה תהליך עמוק ומרשים והוא מתפרסם כמובן ברשותה

 

זה נראה שיש לה הכול,

משפחה נפלאה,

בן זוג תומך,

ילדים מקסימים

ועסק מתפקד ומכניס.

אבל עם זה גם הרבה דאגות ופחדים,

ובעיקר אינטנסיביות גדולה מידי, תחושה שהכול עליה.

מה שייצר עייפות גדולה מאוד וחוסר איזון פיזי.

נשמע כאילו היא יכולה לבחור אחרת אבל משהוא בפנים לא אפשר לה.

עבדנו ביחד תקופה, הגוף סיפר לנו המון.

בגלל שהיא חרוצה ורצינית נגענו בהרבה דברים משמעותיים.

לפעמים כשעובדים על משהוא לוקח זמן עד שהדלת המשמעותית נפתחת,

והדלת שלה הייתה מרתקת.

באחד התהליכים שעשינו של שחרור חוויות מחיים קודמים,

היא הגיע לנקודה בה היא רואה את עצמה בתקופת השואה.

היא ראתה אישה עמידה מאוד, שמאבדת ברגע את הכול ומופרדת מהילדים שלה לתמיד.

הסיטואציה היתה כל כך משמעותית והיא הרגישה כאילו זה בעצם חוויה שתמיד ליוותה אותה, תחושת האובדן והאשמה היו לה כל כך מוכרים.

והתוצאות היו מידיות,

עד כדי כך מידיות שאפילו היא בהתחלה לא הבינה מה קרה.

בפעם האחרונה שנפגשנו היא סיפרה שבפסח היה לה סוף סוף זמן לעצמה,

הסבים לקחו את הילדים והיא לקחה חופש.

האשמה והפחד שהיא סחבה על עצמה ביחס לילדים שהיא איבדה אז, כבר לא הפעילו אותה יותר,

היא הייתה מוכנה לשחרר וברגע שהיא הייתה מוכנה משהו נפתח.

זה גם אפשר לה פתאום להתחבר לרגש, דבר שקודם היא לא היתה יכולה להכיל, כנראה בגלל שהכאב שהיה שם היה גדול מידי.

היא אפשרה לעצמה לקבל באהבה מחמאות, לבטא את מה שלא נוח לה ולהקשיב לגוף ולמה שהוא מבקש ממנה.

ומה שהכי מעניין הוא שגם בתחום העיסקי היא חוותה פתאום קפיצה.

הרשמות לסדנאות אותם היא התקשתה לקדם, נסגרו לה לכמה חודשים קדימה.

כמה מדהימה היא שהיא הסכימה באמת להסתכל לכאב בעיניים.

 

את יוצרת את המציאות שלך

"את לא מאמינה, מצאתי משרה שעונה על כל הדרישות הכל כך ספציפיות שלי. גם חצי משרה, גם בדיוק האוכלוסייה שרציתי וגם עבודה שמשלבת עבודת יצירה. הייתי כבר בראיון עבודה".

ככה היא פתחה את הפגישה החמישית שלנו.

כשהיא הגיעה בפעם הראשונה, היא הגיעה עם התחושה שהיא תקועה במקום עבודה שלא מעריך ולא רואה אותה ואת היכולות שלה, ועם ההבנה שהיא מעוניינת למצוא משהו אחר. היא לא האמינה שתמצא את מה שהיא מחפשת בגלל הדרישות המיוחדות שלה.


במפגשים בעיקר בדקנו וטיפלנו במה שעוצר אותה באמת מלהתקדם -

גילינו הרבה, אבל מה שהיה הכי משמעותי הוא הפחד שלה מהתגובות שלה עצמה. היא פחדה להיכנס לוויכוחים עם אנשים ולהגיב באימפולסיביות.
עבדנו על זה במהלך שתי הפגישות הראשונות. לא חפרנו אלא עשינו עבודה של שחרור של אותם חסמים.

בפעם החמישית שנפגשנו היא סיפרה לי על הראיון שהלכה אליו, ראיון למשרה שכאילו נתפרה עבורה עם כל המרכיבים שרצתה.

וקיבלת את המשרה? שאלתי

"הם חזרו אלי, אבל כיוון שהתמהמהו והשאירו אותי באוויר החלטתי שלא מתאים לי.

וגם - משהו זז במקום העבודה הנוכחי שלי, אני מרגישה שמעריכים אותי יותר ושרואים את התרומה שלי. ואת יודעת? מה שהכי משמח אותי, הוא שאני פחות מתרגשת מהתגובות של הסביבה, אני מצליחה לעצור ולא להיכנס לוויכוחים מיותרים".

אז זה חלק ממה שאני עושה עם מי שמגיע אלי לקליניקה.

סיפור על הקשר בין פרידה, כאבי מחזור,  ושפע

נשמע הזוי, נכון? אז תשמעו סיפור -

היא הגיעה אלי בגלל כאבי מחזור בלתי נסבלים: "מה נסגר? אני כבר לא ילדה!"

והיא באמת כבר לא ילדה, אישה לגמרי, מודעת לעצמה וקשובה לגוף.

כשמישהי מגיעה אלי לקליניקה, אני מקשיבה למה שהיא אומרת לי במילים אבל גם למה שהגוף שלה מספר ולמה שאפשר לשמוע מעבר.

נפגשנו היא ואני מספר פעמים שהצליחו לייצר תנועה ואפשרו לה טיפה הקלה אבל לא מעבר לזה. במפגש השישי שלנו משהו משמעותי זז.

מה שהיה מורגש מאוד במפגש הזה זו נוכחות של אהוב מהעבר שאת הפרידה ממנו היא לא עיבדה עד הסוף. כששאלתי היא אמרה שהיה מישהו משמעותי, אבל שהיא כבר מזמן סגרה את הנושא ושהוא בכלל לא מפעיל אותה יותר.

לפעמים לא משנה כמה אנחנו מודעות, אנחנו פשוט לא רואות את זה, כי דחפנו את זה עמוק, כי באותו זמן זה מאוד כאב. ואז לפעמים זה נשאר שם תקוע, מפעיל אותנו מתחת לפני השטח. יש לה בעל אוהב וילדים, ולו באמת כבר אין מקום בחיים שלה, אבל אותה אנרגיה, אותו כאב נשאר כלוא וממשיך להשפיע על החיים. רק כשהמשכנו לעבוד היא פתאום ראתה שמה שעשתה זה לדחוק את הכאב פנימה ולסגור.

בתהליך בקליניקה לרוב מעורב גם מגע עדין בראש או באיברים אחרים בגוף. אצלה הרגשתי מאוד חזק את הגרון, כששאלתי אם יש משהו בגרון היא ענתה שלא. ולמרות התשובה, המידע הזה המשיך לעלות, כלומר - הרגשתי מאוד חזק את הגרון שלה, ומהסיבה הזו בחרתי להניח ידיים באזור ולאפשר לאנרגיה לרוץ ולפוגג שם את הדחיסות.

נפרדנו, ולמחרת קיבלתי ממנה טלפון. היא סיפרה על איך שבאותו לילה הרגישה מאוד חזק את האזור, זה התחיל מצרידות ועבר לכאב שהתחזק, עד לשלב מסוים בו פתאום הרגישה שמשהו משמעותי השתחרר ובעקבות זה הקלה. היא סיפרה שממש הרגישה איך משהו שנשאה על עצמה תקופה ארוכה פתאום נפרד ממנה.

במפגש השביעי כבר סיפרה לי איך פתאום משהו בעסק שלה, ובכלל בחיים, נפתח, ואיך התחילה להיכנס לחיים שלה זרימה ושמחה.

 

האם באמת קיים כישוף?

 

יש כזה דבר כישוף?

כן ולא... טוב בואו נדייק, כשמשהו מאמין שכישוף יכול לפגוע בו, הכישוף באמת יכול להשפיע.

עכשיו זה טיפה נהיה מורכב, כי אנחנו סוחבים על עצמנו חוויות/זכרונות ממקומות נוספים, אולי גלגולים, אולי כאלו שעברו דרך העברה בין דורית, ועוד.

בכל מקרה אם קיימת אמונה כזו במערכת, גם אם היא לא מוכרת לנו באופן ישיר וגם אם אנחנו לא מודעים אליה, היא עדין יכולה להשפיע עלינו.

רוצים סיפור? 

סיפור מהקליניקה (מפורסם באישור הלקוחה) על אישה מיוחדת ועמוקה, שהגיע אלי בגלל קושי בעבודה.

לא משהו מינורי, הבוס שלה ממש אבל ממש עשה לה חיים קשים.

והיא מיצידה לא היתה מוכנה לשחרר, ולחפש מקום עבודה אחר למרות שהיו לה אפשרויות.

חוץ מלהסתכל על הדפוסים ההתנהגותיים, לזהות את האמונות ולעשות איתם תהליך, היה לשתינו ברור שיש שם משהו מעבר.

התהליך שעברנו בייחד היה מרתק...

"זה עושה לי ממש רע אבל אני לא יכולה ללכת" זה מה שהיא אמרה.

במקרים כאלו בדרך כלל נכון לעשות ניתוק קשרים אנרגטיים.

אבל במקרה הזה זה לא היה פשוט, משהו שם לא רצה להתנתק.

בשלב מסוים שתינו ראינו בברור אנרגיה שחורה שמופנית אליה ולא מוכנה לשחרר.

התמונה שעלתה היא של כישוף שהופנה אליה במקומות/חיים אחרים, שהמטרה שלו לקשור אותה ולינוק ממנה את העוצמות שלה, והיא לגמרי בחורה עוצמתית, (כן הארי פורט/שר הטבעות לא נוצרו בחלל ריק).

 

ברגע שהיא ראתה את זה היא הבינה שהיא יכולה לבחור, נפתחה לה האפשרות לראות את העוצמות שלה. וכשזה קרה היא היתה מסוגלת לשלוח ממנה את האנרגיה הזו.

והקטע החזק שבשלב הזה בדיוק גם היא וגם אני יכולנו ממש להרגיש את הזרימה של האנרגיה שלה חוזרת אליה.

זה ממש היה פיזי התהליך הזה של חזרת העוצמה אל הגוף.

שד תזמני. או - "אמא אני אוהב אותך"

 

היא התקשרה וסיפרה לי על הבן שלה, בן השלוש וחצי. ועל זה שתקופה מאוד ארוכה הם חווים קושי גדול איתו.

היא תיארה ילד אהוב ומקסים שפתאום הופך לשד תזמני – אלו היו המילים שלה. סיפרה על ילד מאוד אימפולסיבי שלא מקשיב בכלל למה שהיא מבקשת, מאוד לא שקט. על מעברים קשים, על פרידות קשות ועל השכבות אין סופיות.

היא אמא מאוד מודעת והאהבה שלה אליו היתה מאוד מורגשת, אבל אפשר היה להרגיש שכבר קשה לה מאוד ושהיא חייבת שינוי.
אמרה שפנתה אלי כי היא יודעת שבעבר טיפלתי בעזרת שיטת ורדי ושהיא חושדת שיש לו קושי בוויסות חושי, וגם ובעיקר בגלל שהיא מאמינה שיש צורך בעזרה אנרגטית.

כששאלתי למה, היא סיפרה לי שיש לו שני חברים דמיוניים אחד שהוא חבר והשני ממנו הוא פוחד. היא הוסיפה שלפעמים הוא מספר שהוא רואה דמויות ללא ראש.
היא מכירה את העולם הזה וידעה לנקות את החדר שלו אנרגטית, אבל אף פעם זה לא ממש הצליח ותמיד התיאורים על דמויות מסוגים שונים היו חוזרים.

כשהקשבתי לה היה לי ברור שהעבודה צריכה להיות קודם כל דרכה. לא ממש יודעת להגיד למה, אולי בגלל הגיל שלו אבל כנראה בעיקר אינטואיציה וידיעה.

החלטנו שקודם נפגש אנחנו כמה פגישות ורק אח"כ נערב אותו.
נפגשנו, עבדנו על דברים שלא בהכרח קשורים אילו, פשוט תוך הקשבה למה שעולה ועם ההבנה שמה שעולה רלוונטי לסיטואציה גם אם לא ברור כל כך כרגע איך. עלו חסמים ואמונות שהיא בכלל לא ידעה שהיא מחזיקה בהם ומפעם לפעם היא הצליחה להבין איך הם קשורים אילו.
בנוסף, לימדתי אותה איך ללמד אותו לגרש את אותם "חברים", אלו שבאים לבקר אותו בלילה ומפחידים אותו.

אחרי המפגש השלישי שלנו עוד לפני שהספקתי בכלל לפגוש אותו, המצב התחיל להשתפר באופן ברור. היום - חודש אחרי - היא מתארת ילד שונה לגמרי. היא מתארת בית רגוע, השכבות רגועות היא מספרת שפתאום אפשר לראות מי הוא באמת וכמה הוא יפה, בלי ההתפרצויות, בלי ללכת על ביצים ובלי לפחד מאיפה זה יבוא ובעיקר מה יהיה כשהוא יהיה גדול. היא מספרת שגם הסביבה מזהה את השינוי ומופתעת ממנו. היא מספרת שה"חברים" הקבועים שהיו מגיעים להפחיד אותו בלילה נעלמו, וכשמידי פעם מגיעים חדשים הוא כבר יודע איך לגרש אותם לבד.

והכי הכי נפלא, היא מספרת שכל לילה לפני שהוא נרדם, באופן קבוע הוא אומר לה: "אמא אני אוהב אותך".

ריפוי אסטמה של העור או “אמא את יודעת שאני לא אוהב להיפרד מדברים שלי”

 

לפעמים אנחנו נושאים על עצמנו כאבים שאינם שלנו, כאלו שקיבלנו בירושה מהדורות הקודמים. לפעמים לכאבים הרגשיים האלו יש גם ביטוי בעולם הפיזי.

 

תחשבו על ילד שסובל מאטופיק דרמטיטיס (אסטמה של העור). ההורים ניסו לטפל בו, ללא הצלחה, באמצעות הרפואה הקונבנציונלית וגם באמצעות כמה שיטות אלטרנטיביות.

בשלב מסוים התופעות מתגברות והילד מפתח פצע די גדול ומציק על הרגל.

הבחירה היתה לטפל בילד דרך האמא בעיקר בעזרת הבנת הקונפליקט ובעצם בעזרת הכלים של הריקול הילינג.

התפיסה של הריקול הילינג היא שלכמעט כל מחלה או חוסר איזון פיזי, קיים קונפליקט  שחולל אותה. עצם זיהוי הקונפליקט ופטירתו מאפשר שחרור מהמחלה והחלמה.

לדוגמא: אם כואבת לי הרגל, והקונפליקט שעורר את אותו כאב הוא שאני עומד בפני שינויים אשר מעוררים אצלי פחד, עצם הזיהוי של הקונפליקט וההתמודדות עם הפחד יאפשר לכאב לעבור.

חזרה אל הילד. כאמור הוא סבל מאוטופיק דרמטיטיס והנסיון לטפל בו לא הצליח. בדקנו את  הקונפליקט שמתקשר לאטופיק דרמטיטיס, קונפליקט של הפרדה והיפרדות. תחילה בדקנו באיזו הפרדה/היפרדות/פרידה מדובר. בדקנו חוויות מסוימות בחייו של הילד, אבל בלי הצלחה – אין שינוי והפצע נשאר כמו שהוא.

בשלב מסוים הבנו שלא מדובר בחוויה ישירה של הילד (כפי שחשבנו בהתחלה), אלא בחוויה ספציפית שעברה אליו בירושה מהמשפחה.

משום שהילד צעיר לא נכון לשתף אותו באותו סיפור המשפחתי ולכן האם מודרכת לדבר אליו בזמן שהוא ישן ולספר לו את סיפור המקרה.

היא מספרת שסבא שלו (אבא שלה), הוא בן שכול ששכל את אביו ושני אחיו באותו יום ובאותו אירוע, אי שם במלחמת העצמאות. היא המשיכה לתפקד אבל במובן מסוים החיים שלה קפאו באותו יום. כשהיא מדברת אליו היא גם אומרת לו שהיא מסירה ממנו את האחריות והדאגה לגבי מה שקרה במשפחה ושהוא יכול להמשיך בחייו.

 

הילד נאנח אנחת רווחה משמעותית (מתוך שינה), התגובה המרגשת הזו מלמדת אותנו שמדובר בנקודה משמעותית. אבל בפועל עוברת תקופה ודבר לא משתנה, הפצע נשאר כמו שהוא.

בשלב הזה אנחנו מבינות שייתכן שהוא משחזר את הטראומה של הסבתא רבה שלו ואת חוסר היכולת והרצון שלה להשלים עם המציאות ולהיפרד מהיקרים לה. היא מתבקשת לדבר איתו בזמן ערות על לשחרר את האטופיק ולהיפרד ממנו לשלום.

התשובה שהיא מקבלת ממנו היא – “אמא את יודעת שקשה לי ושאני לא אוהב להיפרד מדברים שלי”, אבל בערך שבועיים אח”כ הוא פונה אליה ומבקש שתצלם את הפצע כדי שתישאר לו מזכרת. הוא אומר לה שהוא חושב שהפצע יעבור לו בקרוב, ובאמת אחרי יומיים-שלושה הפצע מחלים.

שנתיים אחרי עדיין מופיעה אצלו פריחה מינורית בתקופות של יובש ועונות מעבר, אבל מריחת קרם פשוט על העור מספיקה כדי להרגיע את הגרד.