מה הסיפור פה? קורונה, מלחמה, אסונות..

מה זו השנה וחצי המאתגרת שאנחנו עוברות.ים?!

כולנו מרגישות את זה, קורונה, מלחמה, אסונות. מה הסיפור פה?

הטלטלות האלו הם חלק מהכניסה לעידן הדלי והמעבר בין הממדים.

מה שקורה לנו בעצם זה חשיפה של הישן

כל מה שהיה מוסתר מהעין,

כל מה שהגיע הזמן שלו להשתחרר ולהתנקות

מה שלא רצינו לראות ברמה הקולקטיבית והאישית,

עולה עכשיו ומתגלה,

ומעמת אותנו עם אותם מקומות.

אפשר לראות שכל התקופה האחרונה

עולים רגשות מאוד חזקים,

שהכל נפיץ מאוד.

זה לא נעים או קל אבל..

יש לנו עכשיו הזדמנות לניקוי קרמתי משמעותי בקולקטיבי ובאישי.

כשעולה רגש הנטייה שלנו היא או:

א. לחנוק אותו

ב. לזרוק אותו ישר החוצה לגלגל אותו על האחר

זה מה שלמדנו במשך אלפי שנים

ושני המצבים לא בריאים

שניהם מתחזקים קארמה.

קארמה = סיבה, תוצאה, סיבה, תוצאה וכך אלאה.

לחנוק רגש

מגיל צעיר לימדו אותנו שלא מתאים להביע רגש,

אבל רגש שחנקנו לא יעלם

הוא יישאר במערכת ובאיזה שהוא שלב יפעיל אותנו,

יצור חוסר איזון או מחלה.

לתת מקום לרגש לא אומר שאנחנו צריכות להזדהות איתו,

זה כן אומר להסכים לראות אותו,

ואח"כ לנתב אותו החוצה בעזרת קול, תנועה או הוצאת אויר.

אם יש לכן כלב, אתן יודעות

כשמסתיימת סיטואציה שיצרה אצלו מתח

מה שהוא יעשה זה להתנער,

לשחרר אותה מתוך מערכת העצבים.

זה משהו שאנחנו יודעים לעשות בתור ילדים,

אבל התגובה של הסביבה אלינו משכיחה את הידע הזה.

ילד קטן שחבר לוקח לו צעצוע,

יבכה או יכעס יוציא את הרגש מהמערכת

וכמה דקות אח"כ יחזור להיות החבר הכי טוב של אותו ילד.

הוא חווה רגש, הביע אותו,

הרגש יצא החוצה והוא ממשיך.

כשאנחנו מתחילים מתערבים

או מבקרים את הילדים על התגובה,

אנחנו בעצם מלמדים אותו שזה לא מתאים,

והמנגנון הטבעי הזה מושתק.

לזרוק את הרגש על הסביבה - רגש שגלגלנו החוצה יפעיל את הסביבה ויחזור אלינו.

כשמשהו מפעיל אותנו מבחוץ

זה מלמד אותנו שאותו הדבר משקף לנו משהו פנימי.

אם משהו או משהו מכעיס אותי,

מעציב אותי מעורר אותי לתגובה

זה מספר לי שיש בפנים משהוא שלא קיבל תשומת לב.

אם אני מגיבה באופן אוטומטי

אני בעצם נופלת לתוך הקארמה

וממשיכה ליצר סיבה ותוצאה.

כשאני בוחרת לא להגיב באופן אוטומטי מצד אחד

ומצד שני לא חונקת את הרגש

כלומר מתבוננת במה שעולה ונותנת לו מקום להיות,

אני יכולה ללמוד איך לשחרר אותו וליצר התמרה.

דוגמא פרטית שלי מהימים האחרונים:

סבב הלחימה האחרון הביא לרגשות קשים שבאו לידי ביטוי ברשת,

חלק מהתגובות הקפיצו אותי לתגובה חוזרת.

עד שקלטתי שמה אני עושה זה הופכת להיות חלק

מהתודעה הקולקטיבית שמזינה אלימות,

גם אם האלימות שלי מנוסחת יפה ומסתתרת מאוחרי איפוק

וגם אם היא רואה את מי שעושה רוח מהסיטואציה הקשה.

התחלתי לשים לב איזה תחושות זה מעורר

וכמה החוץ מהדהד לי אלימות שנמצאת בתוכי,

ברגע שראיתי את זה, נתתי לזה מקום אמיתי יכולתי לבחור אחרת.

הפוקוס שלי עבר מהרצון לייצר שינוי בחוץ,

ליצירת שינוי פנימי.

שינוי פנימי הוא הדבר החשוב והמשמעותי ביותר שאנחנו יכולים לייצר,

ששינוי כזה מהדהד ובסופו של דבר משפע ומיצר גם שינוי בתודעה הקולקטיבית.