בואו שניה נדבר על השזירה הקוונטית

ב 2012 נעשה ניסוי במאיץ החלקיקים שהביא לתוצאות שהרעישו את עולם המדע. בלי להכנס לפרטים, מה שהניסוי הוכיח, הוא את הימצאותו של שדה אנרגטי,

שבעולם המדעי נקרה היום The Higgs field. זה ככל הנראה השדה שאותו חפשו מדענים מאז ימיו של ניוטון,

כלומר בשלוש המאות האחרונות, ונקרה בעבר שדה האתר. המדענים למעשה נוגעים עכשיו במה שתרבויות עתיקות ידעו כבר במשך אלפי שנים כשהתייחסו לאריג/רשת/שזירה שיצרה את הקיום, שהכל כבר מגולם בתוכה.

אותו שדה נמצא בכל מקום כל הזמן, מכיל את כל מה שקיים, וגם את כל הפוטנציאל,

והוא גם הגשר בין החוץ לפנים בין העולם הפנימי שלנו לעולם החיצוני. השדה הזה הוא גם מה שמיצר את ההדהוד בין הפנים שלנו לחוץ, כלומר חוויות חיצוניות שאנחנו חווים מהדהדות לנו את מה שקורה בפנים. כשאנחנו מיצרים שינוי בחוויה הפנימית אנחנו מרפאים את עצמנו,

ובהתאמה מיצרים לעצמנו הדהוד שונה של המציאות.

זה כל כך משמעותי גם מעבר לחוויה הפרטית, כי כשאנחנו עושים את זה אנחנו גם מרפאים ומשפיעים על הסביבה בהיקפים הרבה יותר רחבים ממה שאנחנו יכולים לתאר. מה שזה אומר בעצם זה שכשאנחנו רוצים לייצר משהו בחיים, מה שצריך לעשות הוא קודם כל להיות אותו. רוצה אהבה, תהיה אהבה רוצה שפע, תהיה שפע רוצה הרמוניה, תהיה הרמוניה רוצה שלום, תהיה שלום וכשאנחנו חווים את זה באמת בפנימיות שלנו זה מתגלם גם בחוץ. זה לא תמיד מידי אבל אם נבדוק את עצמנו בכנות נגלה שככה זה עובד. מה מפריד בנינו ובין להיות מה שאנחנו בוחרים? כל מיני, שריטות וצלקות שאספנו, חלקם שלנו חלקם עברו אלינו מהדורות הקודמים וחלקם גלגולים. כדי לייצר שם שינוי לפעמים לא מספיק רק לראות ולזהות את זה, לפעמים יש צורך לטפל באותו חלק אצלנו שפגוע, ולנקות את הזכרון התאי ואת השדה האנרגטי שלנו מאותה פגיעה ורק אז להתמלא באיכות אחרת.

ולנקות זה לא אומר דווקא לחפור ולזהות מאיפה זה הגיע,

לנקות זה בעיקר להשתמש בחמלה, אהבה והכרת תודה כלפי עצמנו וכלפי הקיום

אבל זה לפוסט אחר