בואו נדבר רגע על גן עדן

גם אם אנחנו לא אנשים דתיים, או לפחות לא דתיים במובן הבסיסי של המילה, סביר שתת המודע שלנו עדין מושפע מתפיסות דתיות, כאלו שעברו אלנו מהשושלת שלנו, שמושפעות מתת המודע הקולקטיבי, או אפילו מגלגולים קודמים. אם נסתכל על סיפור בריאת האדם, כמו שהוא מתואר ביהדות, האיסלם והנצרות. אז... הכל התחיל בגן העדן, ממנו נזרקו אח"כ אדם וחווה אל מציאות קשה, (בעצב תלדי בנים ובזעת אפך תוכל לחם). פפפפפפפפ, איזה כובד המשפט הזה מחזיק, מרגישים אותו בכתפיים? וכמה אמונות, לכו אח"כ ותנקו את זה... מה נשאר אצלנו מזה?

יש את החיים האלו שבהם אנחנו סובלים וכשנמות אם נהיה טובים נגיע שוב לשם, כלומר או לגן עדן למעלה בשמיים, או לגהינום למטה, עמוק באדמה. (שימו לב שבסיפור המקורי הגהנום עדין לא קיים). וכאן אנחנו נוגעים בשורש! כשגן העדן בשמים, מה שמניע אותנו מתחת לפני השטח, היא אמונה, שהרגע הזה הוא לא העניין, הוא שלב בדרך והוא קשה, ושפה על האדמה לא טוב ולא יכול להיות טוב. זוכרים? (בעצב.. ובזעת אפך...), הטוב נמצא רחוק בשמים ובסוף, ואיפה נמצא הרע? הרע האולטימטיבי עמוק באדמה.

במצב הזה רוב הסיכויים שלא נרגיש חיבור לאדמה, להפך, נרצה להתנתק ממנה. אדמה היא במקרה הטוב, המקום שבו סובלים עכשיו. ובמקרה הרע, המקום שבתוכו נסבול אח"כ. אם מסתכלים על תרבויות שבטיות, אפשר לראות התייחסות אחרת לגמרי, האדמה היא אמא, היא שורש, היא אהבה, והשפע מגיע מהחיבור אליה.

גן עדן או גהינום הם פה, ותלויים בבחירה ובפעולה שלנו. למעשה אם מסתכלים על סיפור בראשית בלי כל הפרשנות שנתנו לו אח"כ, סביר שגם הוא מתייחס בדיוק לאותו דבר, הכל כאן ועכשיו זו רק שאלה של בחירה. אז מה עכשיו? אולי לנקות את תת המודע הקולקטיבי? בשבילי זה בעיקר להתחבר מחדש לאדמה. וזה גם מחבר אותי שוב לנשיות, לאנרגיה ניקבית לכמה היא חשובה עכשיו ולמה שיש לה לתרום לעולם. אבל זה לפוסט אחר.